החלטה בתיק ע"מ 3468/09

כתב האישום נגד העורר מייחס לו שלוש עבירות: חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת וביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, הנוגעות כולן לחברותו ופעילותו במסגרת ארגון הכותלא אלאיסלמיה במכללת אלערוב. מיוחס לעורר כי היה חבר ארגון הכותלא אלאיסלמייה החל משנת 2006 ועד ליום מעצרו, כי היה אמיר הכותלא אלאיסלמייה במכללת אלערוב בתקופה זו וכי אף גייס אחרים לארגון.

בית משפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ועל החלטה זו משיג העורר. אמנם, לא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה במקרה זה, אולם נטען כי העורר סיים את לימודיו בשנת 2007, ומאז אין כל ראיה כי ביצע פעילות כלשהי בעבור ארגון הכותלא אלאיסלמיה. עוד נטען כי מאחר ומדובר בארגון סטודנטיאלי, יש להניח כי חברותו של העורר נפסקה, ומכאן כי המסוכנות הנובעת ממנו הינה נמוכה. בנוסף טען הסניגור המלומד כי הראיות המפלילות נגד העורר היו מצויות בידי גורמי החקירה מזה קרוב לשנה, ואין הסבר לשיהוי במעצרו של העורר.

התביעה טענה מנגד כי מהעורר נשקפת מסוכנות, שכן אין המדובר במי שהיה אך חבר בארגון הכותלא אלאיסלמיה, אלא במי שעמד בראש המערכת במוסד הלימודים בו היה, ואף גייס אחרים לשורות הארגון. עוד הוסיפה התביעה כי אין להסיק מהעובדה שהעורר סיים את לימודיו כי הפסיק את חברותו בארגון, להבדיל מפעילות במסגרתו, ואף נטען כי במקרה זה קיים חשש להימלטות מאימת הדין לאור העונש לו צפוי העורר אם יורשע, בייחוד בהתחשב בכך ששניים משותפיו הזוטרים נשפטו לעונשי מאסר משמעותיים יחסית.

דיון והכרעה

אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר. ראיות אלה מצביעות ומלמדות על מעמדו הבכיר בארגון הכותלא אלאיסלמיה במכללת אלערוב. יחד זאת, אף אין מחלוקת אמיתית כי העורר סיים את לימודיו במכללה בשנת 2007, וכי לאחר תקופה זו מילא אדם אחר את תפקיד אחראי הכותלא אלאיסלמיה במכללה.

שתי הטענות המרכזיות בפי ההגנה נוגעות האחת לחלוף הזמן מביצוע העבירה, והשנייה נוגעת לשיהוי במעצרו של העורר.

נפתח בטענה שעניינה שיהוי. בעניין זה מסרה התביעה במעמד צד אחד את הסיבה לשיהוי במעצרו של העורר. המדובר במידע חסוי המסביר את השיהוי, ומהווה, לטעמי, הסבר מניח את הדעת לקיומו של השיהוי. בנסיבות אלה, אין לומר כי הרשויות קפאו על השמרים, או התעלמו מהמידע שהיה ברשותן, ועל כן לא יהא זה נכון לקבוע כי היה במקרה זה שיהוי המקהה את המסוכנות (השוו ע"מ 3378/09 אלזעתרי נ' התביעה הצבאית).

נותרה השאלה האם סיום לימודיו של העורר מלמדים על הפסקת חברותו בארגון הכותלא אלאיסלמיה, והאם בחלוף הזמן ממועד סיום הלימודים יש כדי להפחית מהמסוכנות ולהצדיק נקיטה בחלופת מעצר.

הלכת קוואסמה (עד"י 56/00) קובעת חזקה עובדתית לפיה בהעדר ראיה לסתור, יראו מי שהצטרף להתאחדות בלתי מותרת כממשיך באותה התאחדות. ראיה סותרת יכולה להיות הן באמירה או עדות מפורשת על הפסקת החברות, והן עקב חלוף זמן רב או שינוי משמעותי באורחות החיים. במקרה זה, העורר לא טען בחקירתו כי הפסיק את חברותו ופעילותו, אלא הכחיש באופן גורף כל קשר לארגון הכותלא אלאיסלמיה. עם זאת, עובדת סיום לימודיו מהווה אינדיקציה להפסקת הפעילות ובמידת מה גם להפסקת החברות, וכאמור, אין בידי התביעה כל ראיה לפעילות של העורר במסגרת אסורה כלשהי לאחר לימודיו. מנגד, החזקה בדבר המשך החברות בהתאחדות בלתי מותרת מתחזקת כשמדובר בנושא משרה ובעל מעמד באותו ארגון (עניין אלזעתרי לעיל; ע"מ 2324/09 בראדעיה נ' התביעה הצבאית; ע"מ 2897/09 התביעה הצבאית נ' אבו חדיד). אדם ששימש בעל מעמד ונשא במשרה בכירה בהתאחדות בלתי מותרת, מלמד על מחוייבות גבוהה יותר למטרותיו של אותו ארגון וסביר יותר כי יתמיד בחברותו. לפיכך, אף אם ישנה אינדיקציה כלשהי להפסקת החברות, אין היא משמעותית, ובשלב הנוכחי לא ניתן  לומר כי העורר הפסיק את חברותו. כמובן, שעניין זה צריך להיות מוכרע בערכאה הדיונית בבוא העת. עם זאת, יש לקבל את טענת הסניגור כי פעילותו של העורר, להבדיל מחברותו בארגון, נפסקה עם תום לימודיו. סיום הלימודים מהווה ראיה חזקה להפסקת פעילות, בייחוד כאשר לאחר שסיים את לימודיו נבחרו במסגרת ארגון הכותלא אלאיסלמיה במכללת אלערוב אנשים אחרים. בהפסקת הפעילות יש כדי להקהות במידת מה את המסוכנות הנובעת מהעורר.

לפיכך, ניתן לסכם ולומר כי מהעורר נובעת מסוכנות, בעיקר לנוכח מעמדו ותפקידו בעבר בארגון הכותלא אלאיסלמיה, אולם לנוכח חלוף הזמן מפעילות כלשהי בארגון, מוקהית המסוכנות במידת מה.

מלבד עילת המסוכנות, עניין לנו גם בחשש להימלטות מאימת הדין. לנוכח תפקידו ומעמדו בארגון הכותלא אלאיסלמיה צפוי העורר, אם יורשע, לעונש ממשי. העורר מתגורר בשטח A, וגם בכך יש כדי להשפיע על יכולת האכיפה של הרשויות כלפיו, אם יבחר שלא להתייצב למשפטו (ראו ע"מ 2618/09 זמאערה נ' התביעה הצבאית; ע"מ 1672/09 התביעה הצבאית נ' ימכ).

אף אם עילת המסוכנות מוקהית במידת מה כאמור לעיל, הרי משקלן המצטבר של שתי העילות, הן המסוכנות והן החשש להימלטות מאימת הדין, ובהעדר שיהוי לא מוצדק בעניינו של העורר, מביא למסקנה כי אין מקום לנקוט בחלופת מעצר.

סוף דבר

לנוכח מעמדו ותפקידו הרם של העורר בארגון הכותלא אליסלמיה במכללת אלערוב, נובעת מהעורר מסוכנות. מסוכנות זו פחתה במידת מה לנוכח חלוף הזמן מסיום לימודיו של העורר במכללת אלערוב, אולם מאחר וקיים גם חשש להימלטות מאימת הדין, אין מקום לנקוט בחלופת מעצר. אשר על כן הערר נדחה.

ניתנה היום, 25 בנובמבר 2009, ח' בכסלו התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: